רוכבי אופניים: האם יש להם חובה כלשהי או רק זכויות

לאחרונה הצלחנו לראות בחדשות א סדרת תאונות קטלניות שבה מעורב רוכב אופניים אחד או יותר, כמו המקרה של מישל סקרפוני המפורסם או המקרה האחרון שהתרחש בוולנסיה כשנהג שיכור ומסומם נטל את חייהם של שני רוכבי אופניים והותיר שלושה אחרים נפצעים. אירועים אלו צריכים לגרום לנו נהגי המכוניות לחשוב על היחס שלנו לרוכב האופניים.

זה מאוד ברור לי בכל השנים בהן נהגתי תמיד כיבדתי אותם עד תום, תמיד שמרתי על מרחק הבטיחות הקדמי והצדדי, וכשלא הצלחתי לעקוף אותם, בלםתי עד שהגעתי למהירות שלהם כדי לחכות לרגע הנכון לבטיחות ולראות לעבור אותם. בנוסף, ברגע שהגיע הזמן לבצע את תמרון העקיפה, תמיד הזהרתי אותם בצפירה כאמור בסעיף 2ב' לסעיף 110 לתקנות התעבורה הכלליות, אז רוכבי אופניים רבים, רחוקים מלהיות אסירי תודה. עבור האזהרה, השתדל לעשות את המהומה שלהם לשמצה ולהשמיע עלבון מדי פעם, שהכל חייב להיאמר.

Y מעולם לא איבדתי את הסבלנות לרוכבי אופנייםגם כאשר קבוצה מהם נוסעת במהירות מופחתת, הם אינם מודעים לחלוטין לקראוון שהם מארגנים ואינם עושים מאמץ קטן לזוז מעט ימינה לטובת עקיפה.

ברצלונה ורוכבי האופניים

ברצלונה היא עיר שבשל האורוגרפיה שלה, אם נניח לאזור העליון, היא תורם לרכיבה על אופניים. בנוסף האקלים שלו נעים למדי ובית העירייה עושה מאמץ הן ביצירת שבילי אופניים חדשים והן בתחזוקת שירות האופניים המשותף, Bicing, שאני עצמי הייתי חבר בו.

אולם למרות ה"מאמצים" של מועצת העיר והשומר העירוני, עדיין יש רוב גדול של רוכבי אופניים שאינם מכבדים את כללי המחזור הבסיסיים ביותר. בין העבירות הנפוצות ביותר הן נהיגה על המדרכה במהירות גבוהה מזו של הולכי רגל אחרים ואי כיבוד הרמזורים.

רוכבי אופניים חסרי כבוד

בסוף השבוע שעבר, בדרכי הביתה לאחר שהשארתי את הרכב בחניון, חיכיתי לחצות את המעבר להולכי הרגל ברחוב Calle de Gerona בצומת עם Calle del Consejo de Ciento, וחיכיתי כי הרמזור להולכי הרגל היה אדום . ברגע שהרמזור הפך לירוק ועשיתי את הצעד הראשון, רצו לפניי אופניים.

שום דבר לא באמת קרה לי ו מה שהכי הכאיב לי זה גאווה והלעג לראות אותי שוכב על הארץ מול מרפסת ידועה בשכונה, אבל רוכב האופניים, רחוק מלהתנצל, נזף בי שעצרתי וחצה פתאום את הרחוב.

אנחנו הולכים להבהיר את הדברים ולהבהיר שדברים לא קורים ככה, פתאום. חיכיתי שהרמזור המסדיר את מעבר החצייה יהפוך לירוק. זה קורה רק ובלעדית כאשר הרמזור הראשי המווסת את מעבר כלי הרכב היה בצבע ענבר למשך מספר שניות לפני הפניה לאדום.

רוכבי אופניים לא מבוטחים

למעשה אני עדיין בחיים, אבל האירוע הזה גרם לי לחשוב על זה הרבה. במקרה שגרמתי נזק כלשהו, ​​למי אני תובע? נכון לעכשיו בספרד רוכבי אופניים אינם חייבים בביטוח אחריות אזרחית. זה אומר שבמקרה של כל סוג של נזק יש להגיש את התביעה ישירות לנהג, נכון?

לכל בעלי הרכב, או לפחות רובם הגדול, יש את ביטוח הרכב המקביל. במקרה שלי, סקרתי את הכיסוי, הון הפיצויים ואף וידאתי שהוא מכסה את חיית המחמד שלי, שאגב יש לה גם ביטוח אחריות אזרחית לקראת מה שעלול לקרות. על כל פנים, רוכב אופניים יכול להסתובב בחופשיות ללא כל סוג של ביטוח.

חיפשתי באינטרנט ומצאתי א ביטוח אחריות אזרחית של 150.000 אירו לרוכבי אופניים בפחות מ-25 אירו לשנה. האם זה באמת משהו לא משתלם? האם החובה לעשות ביטוח זה באמת תגרום לרוכבי אופניים רבים להשאיר את האופניים שלהם "חונים"? אז אולי הבעיה האמיתית היא לא החוק אלא סולם הערכים שלנו.

רוכבי אופניים לא מזוהים ולא מזוהים

מה קורה אם צריך לדווח על רוכב אופניים? לַעֲשׂוֹתאיך מזהים רוכב אופניים?? לכל כלי הרכב יש לוחית רישוי וממידע זה הרשויות יכולות לאתר לפחות את בעל הרכב. זה לא קורה עם רוכבי אופניים. במקרה שלי, אם הייתי צריך לדווח על רוכב האופניים שלקח אותי קדימה, מה עליי לעשות? זה היה נראה לי קצת מגוחך ללכת לתחנת המשטרה של מוסוס ד'אסקוואדרה כדי להוקיע את נהג ברומטום ירוק שבזמן התאונה לבש ג'ינס כחול, הרבה יהירות ומעט השכלה.

האם כל כך קשה להכריח אופניים לשאת סוג כלשהו של לוחית רישוי או זיהוי? ובכן, אני לא חושב כך, ואני חושב שכן, כי עברו יותר משלושים שנה מאז שהיו לי האופניים שלי עם לוחית רישוי: לנגרו 2999. מה שאני לא מבין זה למה "נרשמו" את האופניים שלי בעירייה עם קצת יותר מ-40.000 תושבים בחשבון הכרייה באסטוריה כבר בתחילת שנות השמונים, וכיום בעיר כמו ברצלונה אין את השירות הזה.

העבירות הנפוצות ביותר

בעיר ברצלונה קיים כלל שרוכבי אופניים רבים אינם מכבדים וכי הרשויות המוסמכות אינן מודאגות יתר על המידה לגבי: רוכבי אופניים על המדרכות. בברצלונה זה כבר קרב אבודאבל אם נהגים יעשו זאת, האם רוכבי אופניים לא יעשו זאת?

בכל מקרה, יש עוד עבירות נפוצות שצפיתי בהן אני יכול להדגיש מעט תשומת הלב שרוכבי אופניים מקדישים לרמזורים. במידה פחותה, עדיין יש רבים ש"שוכחים" את החובה להצטייד באורות חניה בנסיעה בלילה או את האיסור המוחלט לדווש באוזניות.

"השגחות" אלו חורגות מהחובה או לא; זה עניין של שכל ישר. האם באמת יש מי שרואה שזה לא הגיוני לדרוש מאופניים לצייד פנס חניה? רק תזכור את זה שלושת רוכבי האופניים שמתו בברצלונה במהלך שנת 2016 סבלו מהתאונה בלילה וזכור גם שבין 2010 ל-2015 מתו בברצלונה רק שני רוכבי אופניים. צריך לעשות משהו, נכון?

עם זאת, כדאי גם לזכור מה קרה מתי בשנת 2013 נעשה ניסיון לכפות שימוש בקסדה גם בכבישים עירוניים. מאז הצהרת המחאה החזקה מאת אופניים, רכז כל איגודי הרכיבה האיבריים, עד לאיסוף החתימות על ידי הסתובב במדריד באופניים, הכל היה מחאות ודחייה. היו אפילו מי שאישרו שיש מחקרים שקבעו ששימוש בקסדות על ידי רוכבי אופניים מעלה את שיעור התאונות. באופן הגיוני אין ציטוט או התייחסות למחקר זה. בכל מקרה כל כך הופתעתי העקשנות והחריפות של אלה שנלחמים כביכול למען בטיחות רוכבי האופניים, שאף קיבלה את תמיכתן של קבוצות פוליטיות באופוזיציה.

מה מפורט בבירור ובפומבי הן על ידי רשויות בית החולים והן על ידי כוחות המשטרה הספרדית השונים, כלומר הרוב המכריע של רוכבי האופניים שמתו נבע מפציעה מוחית.

האצבע שמאשימה

יש הרבה קבוצות רכיבה שמצביעות ללא טקס על נהגים כאחראים לרוב החוליים שלהם, אבל מעטות עושות פעולת חרטה קצרה ומנתחות אם הם באמת יכולים לעשות משהו למען לשפר את הקשר בין רוכבי אופניים למכוניות. כדוגמה לכך, אנחנו יכולים לשים את כל מי שנרשם לאופנה של חבישת מצלמה בקסדה להקליט כל מה שקורה מולם או לדווח על רכבים שמבצעים אי סדר, אבל זה לא מאפשר להם לראות מה קורה מאחורי, לפעמים, מאוד חשוב כדי להיות מסוגל לנקות תאונה. אפשר לומר שהמצלמות האלו מציעות רק חמישים אחוז מהמציאות ואני אומר שכבר שנים יש לי מצלמה באוטו, אבל זה המצב.

כן, יש גם נבונים

עם זה אני לא רוצה להכליל הרבה פחות. זה שיש מספר גבוה של רוכבי אופניים פזיזים לא אומר שכולם. למעשה, מגוון הפרופילים המשתמשים באופניים בעיר ברצלונה הוא רחב מאוד ואני מודה שלפעמים אני אפילו מפתיע את עצמי. אבל אם אני צריך להדגיש משהו, במיוחד בגלל המקוריות שלו, הם כולם הקשורים ל הסעות ילדים קטנים. יש כל מיני סוגים, מאלו הנושאים מושב שתוכנן במיוחד למטרה זו, ועד לבעלי חלק קדמי שונה או גרירת נגרר עם שני מושבים והגנה מפלסטיק מפני מזג אוויר סוער.

כל עוד להורים יש מינימום של כבוד וחינוך כשהם מדוושים, הילדים האלה יגדלו לראות את שימוש באופניים כמשהו נורמלי, ולא כמשהו יוצא דופן שמושך תשומת לב גם היום. בנוסף להורים שמתנהגים כך מגיע חיבוק חברתי חזק, כולנו יודעים מה אנחנו אוהבים לקום מוקדם...

שפר את הקשר בין נהגים לרוכבי אופניים

כולנו מכירים את התיאוריה: חינוך וכבוד. חינוך דרך וכיבוד כללי התנועה הבסיסיים ביותר, אך גם חינוך וכבוד לשאר המשתמשים בדרכים ציבוריות.

הבעיה הגדולה במדינה שלנו היא שגם נהגים וגם רוכבי אופניים הם (אנחנו) מהר מאוד לדרוש את זכויותינו ולבקש חינוך כלפינו על ידי שאר השחקנים בכביש הציבורי, אבל מה כן למלא ולציית לזכויות של אחרים נראה שזה עולה לנו קצת, ואולי כאן הבעיה הגדולה.

על הנהגים לכבד את רוכבי האופניים ועל הרשויות המוסמכות לוודא שכך הדבר ולהעניש את הנהג העובר על הכללים באותה להט שבה הם מתקינים מכ"מים בכל הכבישים בארצנו. אבל גם גם רוכבי אופניים, בכפוף לאותם כללים, חייבים להיות בפיקוח ובמידת הצורך להטיל סנקציות.

אני לא מתכוון עם המאמר הזה להתעמת לא עם רוכבי אופניים ולא עם נהגי רכב, אבל אני גם לא מתכוון להגן על אף אחד מהם ואם קורא כלשהו האמין בכך, אני באמת מצטער. הכוונה היחידה שלי היא לא אחרת מאשר להפנות קריאה ברורה לכל המשתמשים בכבישים הציבוריים, ללא קשר לרכב בו הם נוסעים, לעשות הרהור רציני ולזהות מה אנחנו עושים לא בסדר, עזבו בצד את "האחרים", שתמיד קל יותר להאשים ולדרוש חינוך וכבוד.

בשבילי, אני אמשיך להפגין את אותו כבוד כלפי רוכבי אופניים שאני מפגין מאז שקיבלתי את רישיון הנהיגה שלי, אבל מכיוון שאני אנושי ואני יודע שבכל יום אני יכול לעשות תאונה, לרכב שלי יש לוחית רישוי לפיה הם יכולים לאתר אותי ויש לי ביטוח שיטפל בנזקים ובאחריות אזרחית. עם זאת, אני לא כל כך בטוח מה יקרה אם זה רוכב אופניים שיתנגש ברכב שלי...

והרשויות?

אז בואו נהיה ברורים, הם לא עושים כלום. טוב מאוד לבקש חינוך וכבוד בקרב משתמשי הדרך, אבל גם הרשויות חייבות לעשות מהלך. עם זאת, כדאי לדרוש שכאשר הם "מזיזים אסימון", תנועה זו תהיה איכותית. כיום, נתיב אופניים פירושו ביטול נתיב תנועה והפרדתו פיזית באמצעות מאגרי גומי.

הבעיה היא ש"הפרדות" לא מספקות שום סוג של אבטחה לרוכבי אופניים או לנהגים. מה שכן, אני מעז לומר שהם מהווים בעיה רצינית עבור שתי הקבוצות. האם זה כל כך קשה ו/או יקר לעשות שביל אופניים מוטה לחלוטין? בנוסף, המשואות המיני הללו אינן מפרידות דבר: לרוכבי אופניים יש חופש מוחלט לעזוב אותו מתי שהם רוצים ולנהגים של כלי רכב ממונעים אין בעיה (או התלבטות) לגבי הסגת גבול.

הדבר הראשון שעל הרשויות לעשות הוא להבטיח את שלומם של כל משתמשי הדרך, בוא נלך עם הרכב שאליו אנחנו נוסעים. וכשאני אומר ביטחון, אני לא מתכוון רק לביטחון פיזי, אלא גם לביטחון פסיכולוגי. אני מאמין שחשוב לא פחות שנהג יוכל לנסוע ברוגע בכביש משני במהירות חוקית לחלוטין מבלי לחשוש שכשהוא לוקח עיקול הוא יפגוש קבוצת רוכבי אופניים באמצע הכביש כמו שקבוצת הרוכבים. יש את הביטחון שאף אחד לא יקח אותם קדימה. ושאף אחד לא יטעה, שהעבודות הפרעוניות שמתבצעות בארצנו (שדות תעופה, כבישים מהירים...) כל מה שאומר לנו שכאשר פוליטיקאי רוצה לבנות תשתית מסויימת, הוא מצליח לעשות זאת על ידי השגת מימון אפילו מ. מתחת לסלעים. או במילים אחרות, אם ישנה תנועת רוכבי אופניים משמעותית בכביש נתון, מדוע לא ליצור נתיב אופניים עצמאי לחלוטין, השמור אך ורק לרוכבי אופניים? אין ספק שזה היה זול יותר מתחנת AVE Tardienta או שדה התעופה Castellón.

מערכת היחסים בין רוכבי אופניים לנהגים שנויה במחלוקת: היא תמיד הייתה ותמיד תהיה. משתמשים, גם רוכבי אופניים וגם נהגים, רוצים תמיד להיות צודקים ושהעולם יעמוד לרגלינו וזה לא יכול להיות, במיוחד כשאף אחד לא מוכן לוותר על החופש כביכול ולעיתים לא מובן שלו. אבל גם המינהלים הציבוריים לא עשו שום דבר מצידם והם רק רוצים להיראות טוב עם כולם. מצד אחד, המעמד הפוליטי רוצה לעשות רושם טוב על המספר ההולך וגדל של רוכבי האופניים שדורשים, מכל סיבה שבעולם, בטיחות רבה יותר בנסיעה. אפשר להתווכח יותר על "זכותם" כביכול של אופניים לרכוב על כבישים מסוימים (כבישים מהירים או כבישים כפולים) או לרכוב על המדרכות, כפי שקורה בברצלונה.

עם זאת, לא יהיה זה נכון לזכור זאת עיריות מאוד מרוצים מכל מה שהם אוספים בכל פעם שנהג נכנס לעיר גדולה, וזה לא רק עניין של הארנונה וההבדלים הגדולים שניתן לראות בין הערים הספרדיות השונות מבחינת גובהו. הכוונה היא להכנסה שהקופות הציבוריות השונות משיגות בכל פעם שאנו משתמשים בחניון או כאשר אנו משאירים את הרכב בשטחי החניה המוסדרים. בין אם מדובר בחברות ציבוריות או פרטיות, סביב כל מכונית שמסתובבת בארצנו יש אינטרסים כלכליים שלא מאוד מעוניינים בכך שאנחנו הספרדים נעבור לאופניים.

כרגע אנחנו במצב שבו נהגים ורוכבי אופניים אנחנו במלחמה בלי רבע... ובלי שכל. אז מכאן אני שוב מפנה קריאה ברורה לשתי הקבוצות לשים בצד את המחלוקות בינינו, להתחיל לכבד אחד את השני ולהתאחד כדי לדרוש מהרשויות פתרונות אמיתיים, יעילים ומיידים. רק אז נשיג משהו.